לא עוד רשימת מטרות: השנה אני רוצה לעשות את זה אחרת
יש משהו בתחילתה של שנה חדשה שממלא אותנו בתקווה.
אנחנו מרגישות שהנה מגיעה הזדמנות חדשה.
דף חדש.
זמן לעצור, לחשוב ולשאול:
מה אני רוצה שיקרה לי השנה?
ואז מתחילה הרשימה.
אני רוצה לרדת במשקל.
אני רוצה למצוא זוגיות.
אני רוצה להרוויח יותר.
אני רוצה להיות רגועה יותר.
אני רוצה להפסיק לדחות דברים.
אני רוצה לשים גבולות.
אני רוצה לחשוב יותר על עצמי.
אני רוצה להיות מאושרת.
והכול נשמע מצוין.
אבל יש שאלה אחת שאנחנו לא תמיד שואלות:
אם אני באמת רוצה את זה כבר כל כך הרבה זמן, למה זה עדיין לא קרה?
זו לא שאלה שנועדה להאשים אותנו.
בדיוק להפך.
היא נועדה לעזור לנו להבין שהבעיה לא תמיד נמצאת במה שאנחנו רוצות.
לפעמים היא נמצאת במה שמנהל אותנו מתחת לפני השטח.
למה החלטות של שנה חדשה לא תמיד מחזיקות?
הרבה פעמים אנחנו מנסות לשנות התנהגות בלי להבין מה נמצא מתחתיה.
אנחנו אומרות:
ממחר אני לא מרצה יותר.
אבל כשמישהו כועס עלינו, מיד עולה הפחד שלא יאהבו אותנו.
אנחנו אומרות:
השנה אני אשים גבולות.
אבל ברגע שצריך להגיד לא, אנחנו מרגישות אשמה.
אנחנו אומרות:
השנה אני אאמין בעצמי.
אבל ברגע שמגיעה ביקורת, כל הביטחון מתערער.
אנחנו אומרות:
השנה אני אעשה סוף סוף את מה שאני רוצה.
אבל כשמגיע רגע האמת, משהו בפנים עוצר אותנו.
וזה המקום שבו חשוב להבין:
אנחנו לא תמיד עושות את מה שאנחנו יודעות שנכון לנו.
אנחנו עושות הרבה פעמים את מה שמרגיש לנו בטוח.
גם אם הוא כבר לא באמת טוב לנו.
המוח אוהב את המוכר
גם כשמשהו בחיים שלנו לא עובד, יש בו משהו מוכר.
והמוכר נותן תחושת ביטחון.
אפילו אם הוא כואב.
לכן שינוי יכול לעורר פחד.
לא בגלל שאנחנו לא רוצות אותו.
אלא בגלל שאנחנו עדיין לא יודעות איך החיים ירגישו אחריו.
אם אני אפסיק לרצות את כולם, מה יחשבו עליי?
אם אני אעז לעזוב מקום שלא טוב לי, מה יקרה אחר כך?
אם אני אשים גבול, אולי מישהו יתרחק.
אם אני אפתח את הלב שוב, אולי אפגע.
אם אני אעז להצליח, אולי לא אצליח להחזיק את זה.
לפעמים דווקא לפני משהו שאנחנו מאוד רוצות, מתעורר בתוכנו פחד גדול.
והפחד הזה לא אומר שאנחנו צריכות לוותר.
הוא רק מבקש שנקשיב לו.
הפער בין מה שאני רוצה לבין מה שאני מאמינה
את יכולה מאוד לרצות הצלחה.
אבל אם עמוק בפנים את מאמינה שאת לא מספיק טובה, יהיה לך קשה להתקדם.
את יכולה מאוד לרצות זוגיות.
אבל אם עמוק בפנים את מאמינה שבסוף יפגעו בך, יכול להיות שתבחרי שוב ושוב אנשים שלא באמת פנויים אלייך.
את יכולה לרצות שקט.
אבל אם התרגלת במשך שנים להיות דרוכה, לפעמים דווקא השקט עצמו מרגיש לא מוכר.
את יכולה לרצות לשים את עצמך במקום הראשון.
אבל אם גדלת עם אמונה שלהיות טובה פירושו לדאוג לכולם לפני עצמך, בכל פעם שתבחרי בעצמך תעלה אשמה.
וכאן נמצא בעיניי אחד המפתחות החשובים ביותר לשינוי:
לא מספיק לשאול מה אני רוצה.
צריך גם לשאול מה בתוכי עדיין לא מאמין שזה אפשרי.
לפעמים אנחנו נלחמות בעצמנו במקום להבין את עצמנו
כמה פעמים אמרת לעצמך:
למה אני כזאת?
למה אני שוב עושה את אותו הדבר?
איך אני שוב נופלת לזה?
אני הרי יודעת שזה לא טוב לי.
אני הרי יודעת מה אני צריכה לעשות.
אבל לדעת בשכל לא תמיד מספיק.
אם היה מספיק להבין, כולנו היינו משנות את כל מה שאנחנו רוצות ברגע שהבנו אותו.
אבל אנחנו בני אדם.
יש לנו רגשות.
יש לנו פחדים.
יש לנו זיכרונות.
יש לנו אמונות שנבנו במשך שנים.
ויש לנו חלקים בתוכנו שלפעמים עדיין מגיבים כאילו אנחנו נמצאות במקום שבו היינו בעבר.
לכן במקום לומר:
למה אני שוב עושה את זה?
נסי לשאול:
מה בתוכי מפחד לעשות אחרת?
זו שאלה הרבה יותר עמוקה.
השנה אל תנסי לשנות הכול
אחת הטעויות שאנחנו עושות בתחילת שנה היא שאנחנו רוצות לשנות את כל החיים בבת אחת.
להתחיל להתאמן.
לאכול בריא.
לחשוב חיובי.
להתחיל עסק.
למצוא זוגיות.
לקום מוקדם.
לעשות מדיטציה.
לסדר את הבית.
לקרוא ספר כל שבוע.
להיות סבלניות.
להיות רגועות.
להיות מצליחות.
ואז אנחנו מגיעות כבר לשבוע השני מותשות.
שינוי עמוק לא צריך להיות דרמטי.
לפעמים הוא מתחיל ממשהו קטן.
משיחה אחת.
מגבול אחד.
מהחלטה אחת.
מבחירה אחת שבה הפעם לא ויתרת על עצמך.
אני מאמינה הרבה יותר בצעד קטן שחוזר על עצמו, מאשר בהחלטה גדולה שמחזיקה שלושה ימים.
תבחרי תחום אחד
אם את רוצה לעשות השנה משהו אחרת, תבחרי תחום אחד.
רק אחד.
זוגיות.
ביטחון עצמי.
בריאות.
קריירה.
כסף.
משפחה.
גבולות.
אהבה עצמית.
שקט נפשי.
ועכשיו תשאלי:
מה הדבר שחוזר על עצמו בתחום הזה?
לא מה אני רוצה להשיג.
אלא מה אני עושה שוב ושוב שמרחיק אותי משם?
למשל:
אני רוצה זוגיות, אבל בוחרת שוב אנשים שלא באמת פנויים.
אני רוצה שקט, אבל אומרת כן לכל דבר.
אני רוצה הצלחה, אבל דוחה כל פעולה שמפחידה אותי.
אני רוצה ביטחון, אבל מחפשת כל הזמן אישור מבחוץ.
אני רוצה אהבה, אבל מדברת אל עצמי בצורה שלא הייתי מדברת לאף אדם אחר.
כשאנחנו מזהות את הדפוס, אנחנו כבר לא עובדות רק על המטרה.
אנחנו מתחילות לעבוד על מה שעומד בדרך אליה.
מה הרווח הסמוי שלי מלהישאר במקום?
זו שאלה שלא תמיד נעים לשאול.
אבל היא חשובה מאוד.
לפעמים גם לדפוס שמכאיב לנו יש תפקיד.
אולי הוא שומר עלינו מאכזבה.
אולי הוא מונע עימות.
אולי הוא מאפשר לנו להישאר במקום המוכר.
אולי הוא נותן לנו תחושת שליטה.
אולי הוא שומר על קשר.
אולי הוא מונע מאיתנו להסתכן.
אם אני לא מתחילה, אני גם לא יכולה להיכשל.
אם אני לא פותחת את הלב, אני גם לא יכולה להיפגע.
אם אני לא אומרת מה אני רוצה, אני לא מסתכנת בדחייה.
אם אני ממשיכה לרצות אחרים, אולי אף אחד לא יכעס עליי.
וכשאנחנו מבינות מה הדפוס מנסה לעשות עבורנו, אפשר להתחיל למצוא דרך אחרת לתת לעצמנו את הביטחון הזה.
שינוי אמיתי לא מתחיל בשנאה עצמית
אי אפשר לבנות חיים חדשים מתוך מלחמה בעצמנו.
אם כל שינוי מתחיל במשפט:
נמאס לי מעצמי.
אני חייבת לתקן את עצמי.
אני לא יכולה להמשיך להיות ככה.
משהו כבר מתחיל ממקום של דחייה.
אבל את לא פרויקט שצריך לתקן.
יש בך חלקים שלמדו לשרוד בדרך מסוימת.
אולי פעם הדרך הזאת אפילו שמרה עלייך.
אבל היום היא כבר לא משרתת אותך.
וזה הבדל גדול.
במקום לומר:
אני חייבת להפסיק להיות כזאת.
אפשר לומר:
הדפוס הזה כבר לא מתאים לאישה שאני רוצה להיות.
יש בזה הרבה יותר חמלה.
ויש בזה גם הרבה יותר כוח.
מי אני רוצה להיות השנה?
זו אחת השאלות שאני הכי אוהבת.
לא:
מה אני רוצה לקבל?
אלא:
מי אני רוצה להיות?
אישה שמאמינה בעצמה?
אישה שיודעת להגיד לא?
אישה שלא מפחדת לבחור בעצמה?
אישה שמאפשרת לעצמה לקבל אהבה?
אישה שמעזה לדבר?
אישה שסומכת יותר על עצמה?
אישה שלא נשברת מכל תגובה של אדם אחר?
אישה שמכבדת את הגוף שלה?
אישה שמקשיבה ללב שלה?
כשאנחנו בוחרות מי אנחנו רוצות להיות, ההחלטות מתחילות להשתנות.
כי בכל סיטואציה אפשר לשאול:
איך האישה שאני רוצה להיות הייתה פועלת עכשיו?
המבחן האמיתי מגיע ברגעים הקטנים
שינוי לא נמדד רק ברגעים הגדולים.
הוא נמדד ביום רגיל.
כשמישהו אומר משהו שפוגע בך.
כשאת צריכה להגיד לא.
כשאת רוצה לעשות צעד ומפחדת.
כשאת עומדת לשלוח הודעה למישהו שלא באמת נותן לך מקום.
כשאת רוצה שוב לוותר על עצמך כדי שלא יכעסו.
שם נמצא השינוי.
לא ברשימה שכתבנו בתחילת השנה.
אלא ברגע שבו אנחנו עוצרות ושואלות:
האם אני פועלת עכשיו מתוך הפחד הישן שלי, או מתוך הבחירה החדשה שלי?
למחשבות שלנו יש תפקיד חשוב
התודעה שלנו מושפעת גם מהמילים שאנחנו אומרות לעצמנו שוב ושוב.
אם במשך שנים אני אומרת:
אני לא מצליחה.
אני חסרת מזל.
אצלי הכול קשה.
אני תמיד בוחרת לא נכון.
אין לי כוח להשתנות.
אז לאט לאט המשפטים האלה הופכים להיות חלק מהזהות שלי.
ולכן השנה אני מציעה לך לשים לב לא רק למה שאת אומרת לאחרים.
שימי לב גם לשיחה שאת מנהלת עם עצמך.
במקום:
אני לא מסוגלת.
נסי:
אני לומדת.
במקום:
אני תמיד הורסת לעצמי.
נסי:
אני מתחילה לזהות את הדפוסים שלי ולבחור אחרת.
במקום:
זה אף פעם לא ישתנה.
נסי:
אני לא יודעת עדיין איך, אבל אני מוכנה לאפשר לשינוי להתחיל.
זו לא הכחשה.
זו לא חשיבה חיובית בכוח.
זו בחירה להפסיק לדבר אל עצמך כאילו העתיד כבר נקבע.
תני מקום גם לפחד
הרבה אנשים חושבים ששינוי יגיע כשהפחד ייעלם.
אבל לפעמים אנחנו מחכות שנים.
אומץ הוא לא מצב שבו אין פחד.
אומץ הוא היכולת לעשות צעד גם כשהפחד עדיין שם.
אפשר לפחד ולדבר.
אפשר לפחד ולשים גבול.
אפשר לפחד ולצאת לדייט.
אפשר לפחד ולהגיש מועמדות.
אפשר לפחד ולהתחיל משהו חדש.
אפשר לפחד ולהגיד:
אני רוצה יותר בשביל עצמי.
הפחד לא חייב לקבל את ההחלטה.
השנה תבדקי איפה את בוחרת בעצמך
יש נשים שנותנות הכול לכולם.
לילדים.
לזוגיות.
לעבודה.
למשפחה.
לחברים.
ואיפשהו בדרך הן נשארות אחרונות בתור.
ואז מגיעה תחושת ריקנות.
עייפות.
כעס.
לפעמים גם חוסר ערך.
בחירה בעצמך לא אומרת להיות אנוכית.
היא אומרת להבין שגם את חלק מהאנשים שאת צריכה לדאוג להם.
גם לך מותר לנוח.
גם לך מותר להגיד לא.
גם לך מותר לרצות.
גם לך מותר לקבל.
גם לך מותר להיות חשובה.
תרגיל לשנה החדשה
קחי דף וכתבי למעלה:
השנה אני רוצה להיות אישה ש...
ועכשיו השלימי את המשפט בלי לחשוב יותר מדי.
כתבי חמש תשובות.
אחר כך בחרי מתוכן תשובה אחת שהכי נוגעת בך.
למשל:
השנה אני רוצה להיות אישה שסומכת על עצמה.
עכשיו שאלי:
מה הדבר הראשון שאישה שסומכת על עצמה עושה אחרת ממני?
בחרי פעולה אחת קטנה.
לא שינוי לכל החיים.
פעולה אחת.
זה יכול להיות להגיד לא.
לקבל החלטה בלי להתייעץ עם כולם.
ללכת למקום שרצית.
להפסיק לרדוף אחרי אדם שלא בוחר בך.
לעשות שיחת טלפון שדחית.
להתחיל טיפול.
להירשם ללימודים.
לדבר על משהו שכבר הרבה זמן את מחזיקה בפנים.
זו תהיה הפעולה הראשונה שלך לשנה החדשה.
ומה קורה אם שוב נופלים?
נופלים.
זה חלק מהדרך.
אנחנו לא צריכות להפוך למישהי אחרת ביום אחד.
גם דפוס שנבנה במשך עשרים שנה לא תמיד נעלם אחרי החלטה אחת.
אבל יש הבדל בין ליפול לבין לוותר.
אפשר ליפול ולבחור שוב.
אפשר לחזור לרגע לדפוס ישן ולזהות אותו מהר יותר.
אפשר לפחד ועדיין להמשיך.
אפשר לעשות טעות ולא להפוך אותה להוכחה ששום דבר לא השתנה.
שינוי אמיתי הוא לא מצב שבו אף פעם לא חוזרים אחורה.
שינוי אמיתי הוא מצב שבו אנחנו כבר לא נשארות שם.
ראש השנה הוא הזדמנות לבחור מחדש
יש משהו מאוד עמוק בעיניי בראש השנה.
אנחנו מבקשות מבורא עולם שנה טובה.
בריאות.
פרנסה.
זוגיות.
שלום.
שמחה.
הצלחות.
וזה רגע גדול של אמונה.
אבל לצד התפילה, יש גם בחירה.
מה אני מוכנה לעשות השנה אחרת?
איפה אני מוכנה להתקרב לעצמי?
איפה אני מוכנה להפסיק לברוח?
איפה אני מוכנה לקחת אחריות?
איפה אני מוכנה להאמין שמגיע לי יותר?
ואיפה אני מוכנה לתת לבורא עולם להוביל אותי גם למקומות שעוד לא הכרתי?
אולי השנה לא צריך לכתוב יותר מטרות
אולי צריך לכתוב פחות.
אבל עמוק יותר.
במקום עשר מטרות, לבחור כיוון אחד.
במקום להבטיח להיות מושלמת, להתחייב להיות יותר קשובה לעצמך.
במקום לנסות להפוך לאישה אחרת, להתחיל לחזור אל מי שאת באמת.
כי מתחת לכל הפחדים, הדפוסים והכאב יש בתוכך עוד חלק.
חלק שיודע.
חלק שרוצה לחיות.
חלק שרוצה לאהוב.
חלק שרוצה לצמוח.
חלק שמבקש כבר הרבה זמן שתתני לו מקום.
השנה הזאת יכולה להיות אחרת
לא כי התאריך השתנה.
לא כי החלטת שהכול יהיה מושלם.
ולא כי שום דבר קשה כבר לא יקרה.
היא יכולה להיות אחרת כי את יכולה להיות נוכחת אחרת בתוך החיים שלך.
להקשיב לעצמך קצת יותר.
להאמין לעצמך קצת יותר.
לבחור בעצמך קצת יותר.
להפסיק לפחד מכל טעות.
להסכים להתחיל גם כשאת עדיין לא יודעת איך הכול יסתיים.
כי שינוי אמיתי לא מתחיל ברגע שבו כל הפחדים נעלמים.
הוא מתחיל ברגע שבו אנחנו מפסיקות לתת להם לנהל את הבחירות שלנו.
ולפני שהשנה החדשה מתחילה, אני מזמינה אותך לשאול את עצמך שלוש שאלות:
מי אני רוצה להיות בשנה הזאת?
מה אני מוכנה לעשות אחרת?
ומהו הצעד הראשון שאני יכולה לעשות כבר עכשיו?
אל תחכי לרגע המושלם.
הוא כנראה לא יגיע.
חכי פחות.
בחרי יותר.
הקשיבי לעצמך.
והתחילי בצעד אחד.
כי לפעמים כל מה שצריך כדי לשנות שנה שלמה הוא רגע אחד שבו אנחנו בוחרות לא לחזור שוב לאותו המקום.
שתהיה שנה של בחירות טובות.
שנה של אמונה.
שנה שבה נלמד לסמוך קצת יותר על עצמנו.
שנה שבה נעז לשחרר את מה שכבר לא נכון לנו.
ושנה שבה לא רק נבקש מהחיים להשתנות.
אלא נסכים גם אנחנו להשתנות איתם.